ברטנורא על משנה מנחות ה׳:ב׳

2 שֶׁנֶּאֱמַר כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'‏ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ. אַרֵישָׁא קָאֵי דְּקָתָנֵי וּמִשְׁתַּמְּרוֹת שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּ, וְקֹדֶם קְמִיצָה מִשְׁתָּעֵי. וּשְׁיָרֶיהָ יָלְפִינַן מִקְּרָא אַחֲרִינָא דִּכְתִיב שם ו לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם, אַף חֶלְקָם שֶׁל כֹּהֲנִים שֶׁהֵם שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַקֹּמֶץ, אַף זוֹ לֹא תֵּאָפֶה חָמֵץ. וּבֶחָמֵץ דַּוְקָא הֻזְהֲרוּ עַל הַשִּׁירַיִם, אֲבָל מֻתָּר לָלוּשׁ אוֹתָם בִּדְבַשׁ וּלְטַגְּנָן בּוֹ:

3 עֲרִיכָתָהּ. שֶׁמִּתְעַסֵּק בָּהּ בַּיָּדַיִם אַחַר לִישָׁה. וְחַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא אַחַת, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תֵאָפֶה, אֲפִיָּה בִּכְלָל הָיְתָה וְלָמָּה יָצָאת, לְהָקִישׁ אֵלֶיהָ, מָה אֲפִיָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁהִיא מַעֲשֶׂה יְחִידִי וְחַיָּבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אַף אֲנִי אָבִיא לִישָׁתָהּ וַעֲרִיכָתָהּ וְכָל מַעֲשֶׂה יְחִידִי שֶׁבָּהּ, לַאֲתוֹיֵי קִטּוּף שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה יְחִידִי וְחַיָּבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְקִטּוּף הוּא שֶׁמַּחֲלִיק פָּנֶיהָ בְּמַיִם, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא מֵחֲזֵי כָּל כָּךְ מַעֲשֶׂה: